בימ"ש למשפחה נצרת, ש' סארי ג'יוסי: בקשה למתן צו מניעה למכירת נכס

בקשה לביטול צו מניעה שניתן ביום 20.3.12, במעמד צד אחד, המשיב בלבד, במסגרתו אסר בית המשפט על המבקשות לבצע פעולות שונות, לרבות מכירת דירת מגורים הרשומה על שם אמן המנוחה, העברת כספים שאף הם בחשבון על שם המנוחה ועוד.

בית המשפט הועיד את הבקשה למתן צו מניעה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 2.4.12, אולם הדיון בבקשה נדחה, על פי בקשת הצדדים, והמבקשות לא התנגדו כי הצו יישאר בתוקף עד לקיום הדיון במועד שיידחה.

המבקשות הגישו בקשה לביטול הצו ודיון במעמד שני הצדדים התקיים ביום 27.6.12.

אומנם הן נרשמו כמבקשות, אך הלכה למעשה ומשלא התקיים כל דיון במעמד שני הצדדים במסגרת הבקשה למתן צו מניעה, יש לראות בדיון כזה כמי שנסוב סביב בקשת המשיב לצו מניעה, והבקשה לביטול הצו אינה אלא בגדר תגובה לבקשה לסעד זמני.

המבקשות והמשיב אחים, ילדיה של המנוחה ד.ר ז"ל, אשר הלכה לבית עולמה ביום 25.5.11 (להלן: " המנוחה") והותירה אחריה צוואה אשר קוימה במסגרת צו קיום, ובה ציוותה את כל רכושה, לרבות כספים שהיו לה לשלושת ילדיה - הצדדים שלפני, בעוד שהיא מדירה מעזבונה את בתה הרביעית שאינה צד להתדיינות כאן.

בקצירת האומר, תביעת המשיב בגדריה ביקש את צו המניעה הייתה לסעד הצהרתי בנוגע לכספים והעברות שביצעה המנוחה לטובת מבקשות במהלך החודשים האחרונים לחייה. לטענתו, במועדים אלה הייתה המנוחה נתונה להשפעתן הבלתי הוגנת של בנותיה או לעושק מצידן. על כן, לדידו, העברות אלה הינן בטלות.

כפועל יוצא מכך, ביקש המשיב ליתן כל הסעדים הנדרשים על מנת שכלל הכספים שהועברו לידי המבקשות יושבו לעיזבון המנוחה והם יחולקו בין יורשיה בהתאם לצוואה.

אקדים מאוחר למוקדם ואציין כבר כאן את המסקנה אליה הגעתי; דין צו המניעה להתבטל, וזאת ממספר טעמים, ובין היתר, בשל חוסר תום לב משווע מצידו של המשיב שהסתיר עובדות מהותיות אשר זכרם לא עלה במסגרת תביעתו או בקשתו, כאשר שקלול של העובדות והראיות לכאורה שהובאו לפני, כולל אלה האחרונות, מוביל בהכרח גם למסקנה המתחייבת  לפיה מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשות וביטול הצו הזמני.

על מנת לסבר את הדעת, כבר כאן אציין כי המשיב לא ציין בשום מקום כי קיבל מאימו המנוחה כספים בסך של לא פחות מאשר 620,000 ש"ח שהועברו מחשבונה של האם לחשבונו.

חשוב מכך ועל מנת להמחיש את חוסר ניקיון כפיו וחוסר תום ליבו, יצוין כי כספים אלה וכפי שהודה מעל לדוכן העדים, הועברו לו בחלקם הארי בחודש 5/11, ימים ספורים לפני פטירת המנוחה, כאשר אך 50,000 ש"ח בלבד הועברו לו על ידי המנוחה בחודש 2/11 וסכום נוסף של 40,000 ש"ח במהלך חודש 1/11.

יש לזכור גם, כי המשיב מייחס למבקשות התנהגות פסולה כדי השפעה בלתי הוגנת על אמן ואף שליטה מלאה על התנהלותה הכלכלית, ממש באותה תקופה בה האם - המנוחה, מעבירה לו את הסכומים האמורים.

אין להבין, איפוא, הכיצד המשיב הפונה לבית משפט בבקשה לקבלת סעד זמני - סעד מן היושר,  כאשר מחובתו בעשותו כן לבוא בידיים נקיות אל בית המשפט, מסתיר עובדות כה חשובות מבקשתו ותביעתו. אין להבין זאת אלא על רקע העובדה כי אלה משמיטות באחת את הקרקע מתחת לכל טענה לפיה המנוחה לא הייתה כשירה לבצע פעולות משפטיות, ליתן מתנות ולהעניק כספים, וכי הייתה נתונה למרותן של המבקשות ולהשפעתן הבלתי הוגנת.

ודוק: במקרה שלנו המשיב אינו יכול אף ליהנות מאותו ספק שמא הדבר נשמט באקראי מטיעוניו. המשיב מתאר בסעיף 9 לבקשתו את הסכומים שהועברו לחשבון הבנק של המבקשות ומפרט סכומים אלה, כאשר סך כל העברות לשתי האחיות מסתכם בכ- 1,000,000 ש"ח בעוד שהעברות שבוצעו לחשבונו היו בסך של 620,000 ש"ח, ממש באותה תקופה בה קיבל סך של 400,000 ש"ח ביום 11.5.11, בעוד שאחותו - המבקשת מס' 1 מקבלת סכום זהה, באותו יום (של 400,000 ש"ח).

הכיצד, אם כן, ניתן לקבל את טענות המשיב במסגרת בקשה לצו מניעה ולאסור על אחיותיו ליהנות מאותם כספים שנתקבלו לידיהן עוד בחייה של האם המנוחה, כאשר הוא, מאידך גיסא, עושה שימוש בכספים שקיבל ואינו מחזירם לעיזבון.

דומה, כי די באמור לעיל כדי להביא לביטול צו המניעה, שכן צו כזה הוא בגדר סעד מן היושר ועל העותר לקבלתו לבוא בפני בית המשפט בידיים נקיות, והסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט אינה מתיישבת, כמובן, עם דרישת ניקיון הכפיים.

אולם על כך אוסיף כי הטענות שמעלה המשיב גם אינן מתיישבות עם העובדה לפיה הסכין הוא עם צוואת המנוחה מיום 18.1.11 ולא העלה כל טענה כנגד קיומה. על כך אוסיף כי ככלל, טענות בדבר השפעה בלתי הוגנת כוחן יפה כנגד צוואות והן שאובות מחוק הירושה (ר' סעיפים 30 ו-35 לחוק הירושה) להבדיל מעילות הבטלות של פעולות משפטיות רצוניות לכאורה שביצעה המנוחה עוד בחייה, כאשר אלה ייבחנו על פי חוק החוזים (חלק כללי) לרבות עילת העושק על פי ס' 18 לחוק, ובחינת תנאי המתנות (ההענקות של הסכומים השונים) וסבירות ההענקה. גם בהתעלם מכך, ובהנחה כי מדובר בעילות דומות או משיקות, הרי שנטל ההוכחה הרובץ על שכמי המשיב, אשר מלכתחילה ובהקשר של עילות העושק וכיו"ב הינו כבד, הרי הוא כבד שבעתיים במקרה דנן, נוכח העובדות שנתבררו במהלך חקירתו הנגדית של המשיב ונוכח אי התנגדותו לצוואה.

ועל הכל, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשות ולו מן הטעם הפשוט כי המשיב לא הראה הכיצד אי מתן הצו יכביד על גביית הכספים מהמבקשות, אם וכאשר תתקבל תביעתו, שעה שממילא כל אחת מהמשיבות זכאית לשליש מהעיזבון כולל אותם כספים שקיבלו מאמן.

נוכח כל האמור לעיל, הנני מורה על ביטול צו המניעה.

מחייב את המשיב לשלם למבקשת מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח .